סטודנט בתל אביב

81 קיבלתי ציון גבוה במתמטיקה בבגרות ורציתי להמשיך ללמוד מתמטיקה במטרה להיות מורה . גם אבא רצה מאוד שאהיה מורה . זה היה המקסימום שצעיר ערבי יכול היה לשאוף אליו באותם ימים, ולצערי גם כעבור ארבעים שנה המצב לא השתנה בהרבה . דווקא קוסאי הוא שהזהיר אותי ואמר שמכיוון שסיימתי מגמה הומנית ולא מדעית הלימודים הגבוהים יהיו לי קשים מדי . זו הייתה הפעם הראשונה, ואולי גם האחרונה, שלא שמעתי בקולו . התקבלתי לחוג למתמטיקה . לא הצלחתי לקבל חדר במעונות ולכן נאלצתי לישון אצל קוסאי בחדרו השכור ביפו או לחזור הביתה בסיום כל יום לימודים . חודש לאחר תחילת הלימודים הרגשתי שאני עומד להיכשל, שזה קשה לי ולא בשבילי . דיברתי עם קוסאי ואמרתי לו, “אני מצטער ומתנצל שלא שמעתי בקולך . אני רוצה שתמליץ לי על חוג אחר, שיהיה יותר קל ומתאים לי, מפני שלא אחזור לכפר ואגיד שנכשלתי . אבא יכעס עליי ויתאכזב ממני" . קוסאי חייך והבין אותי, היה לו חיוך מקסים והוא היה אדם טוב ונעים הליכות שכולם אהבו . הוא הציע לי לעבור לפקולטה למדעי הרוח, לחוגים לשפה הערבית ולהיסטוריה של המזרח התיכון . הוא גם לקח על עצמו לבשר לאבא שלי על השינוי הפתאומי ...  אל הספר