73 באותה תקופה ותמיד מצאתי אצלם נחמה . גם עומר, בן דודי מצד אימא, שעבד בתל אביב וחיכיתי לשובו בכל יום חמישי, מעולם לא בא בידיים ריקות ותמיד הביא מתנות . אפשר לומר שילדותי הייתה מרופדת באהבה ובמסירות משפחתית . לא הרגשתי שחסר לי משהו, למרות שכאמור היינו עניים . אני ואחותי הבכורה ראודה היינו לעזר רב לאימא בעבודות הבית ובמיוחד בטיפול באחינו הקטנים ובעזרה בהכנת שיעורים ; זה היה מובן מאליו שבמשפחה גדולה כל כך האחים הבכורים משקיעים זמן באחיהם הקטנים . הייתי הבן של המוכתאר, ובזה היו יתרונות אבל גם חסרונות . אחד היתרונות היה שיכולתי ללוות את אבא למפגשים ולפגישות מחוץ ליישוב, וכך יצא לי לנסוע הרבה ולראות את החיים מחוץ לברטעה . כל העת קיבלנו אצלנו בבית אורחים רבים, יהודים וערבים, ואבא הרשה לי להיכנס לחדר האורחים, לשבת אתם ולהקשיב לשיחות . זה נתן לי כוח והרבה ידע ששימש אותי בשנים הבאות . החיסרון היה שחלק מהילדים זרקו לעברי מילות גנאי על תפקודו של אבא כמוכתאר ולפעמים לגלגו עלינו וביקרו אותו על דברים שמן הסתם שמעו בבית . את אלה הענשתי בדרכים שונות . בדרך כלל מנעתי מהם לשבת בשורות הראשונות בהקרנות הס...
אל הספר