53 בשני חלקי הכפר המשיכו להיערך חתונות בקרבת הגבול, כדי לשתף את כל בני המשפחה בשמחה . כאשר הזמר היה שר שירי שבח לחתן או למישהו מהצד הירדני, החיילים הירדנים היו יורים באוויר משמחה . כאשר הוקרנו אצלנו סרטים של משרד ההסברה, דאגנו שההקרנה תהיה על קיר של בית הסמוך לגבול, ביתו של דודי מוחמד, כדי שגם תושבי הצד השני ייהנו ממנו . את הסינמה הביא אלינו משרד ההסברה לראשונה בשנת 1958 . לא היו לנו טלוויזיות וגם לא חשמל . מדי פעם היה מגיע אלינו אדם מכובד מאוד מטייבה עם ג'יפ וגנרטור, בוחר לו קיר מתאים של אחד הבתים ומקרין עליו סרט קולנוע . הוא בחר סרטים בערבית, סרטים שנוגעים ללב, סרטים יפים, רומנטיים . אם הסרט היה אמור להתחיל בשעה שבע, בחמש כבר היינו הולכים, קבוצות קבוצות של ילדים, לעבר דרך העפר שמובילה לכפר ומחכים לג'יפ . כשהגיע היינו רצים אחריו — הוא נסע לאט כי הדרך הייתה משובשת ומלאה באבנים . רצנו בעקבותיו שרים ושמחים ומבסוטים ומיהרנו לתפוס מקומות טובים מול ה"מסך" . אני זוכר את הסרט הראשון שהגיע לכפר . האנשים התווכחו איפה יקרינו אותו ולבסוף הוחלט להציגו על קיר שהיה קרוב לקו הירוק, קיר לבן, גדול וחלק...
אל הספר