מ ח ל ו ם לה ג ש מה 151 ה ייתי ילדה חולמת . אני זוכרת את עצמי יושבת במרפסת ביתנו בקומה הרביעית, מתבוננת בשדה הסלעים שנפרש מתחת לבית וחולמת כיצד ייראה עתידי . שדה הסלעים הגדול היה הופך בדמיוני לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות . כל סלע ואבן בשדה היו הופכים לדמויות בתמונות העתיד שלי . הייתי רואה עצמי יושבת לרגלי חוף ים עם חול זהוב מנצנץ, והגלים מתנפצים על הסלעים . ברגע אחר, הייתי שרועה בשדה ירוק עם אחו ענקי וסוסים דוהרים, כשברקע קולות ילדים וצחוקם המתגלגל . הייתי מדמיינת את הנופים החיצוניים והפנימיים של ביתי העתידי, ולא פחות מכך אהבתי לחלום על מה אהיה כשאהיה גדולה . בכל פעם החלפתי חלום . פעם הייתי וטרינרית, פעם מעצבת חלונות ראווה, פעם רופאה . אחד ממשחקי הילדות האהובים עלי היה משחק הרופאה . לבשתי חלוק לבן, על צווארי תליתי סטטוסקופ, הושבתי את הבובות מולי כששולחן צר מפריד בינינו, והייתי שואלת שאלות, כותבת את סיפור המחלה של כל אחת ורושמת מרשמים, ערמות של מרשמים על דפים צבעוניים . למרות הסטטוסקופ, לא בדקתי לפציינטים שלי לב או גרון, לא חבשתי רגל או יד . חברתי הטובה היתה מתקוממת : "איזה מין רופאה את...
אל הספר