222 שלשלאות קסומות אלה התבססו על ההנחה שהחיבורים הקבליים הם בעלי אופי תיאולוגי מובהק ושניתן לנתח את הדוקטרינות שלהם באמצעות קטגוריות שיטתיות, כגון : תפיסת האל, תורת הספירות, תפיסת האדם, תורת הנשמה והגלגולים, שאלת ההשגחה, תורת הרע, התפיסה המשיחית והחוויה המיסטית . החיבורים הקבליים נתפסו בעיקרם כחיבורים עיוניים המבקשים לחקור את טבע האלוהות והיקום ואת זיקות הגומלין בין האדם לאל ולשאר הבריאה, וזאת באמצעות שפה סמלית מגובשת, שאותה ניתן לפענח בעזרת מושגים תיאולוגיים . לעתים החוקרים אף הניחו שהחיבורים הקבליים השונים והמגוונים חולקים תפיסה יסודית אחת, המעצבת שפה קבלית אחידה וכוללת . בהקשר זה, סבר גרשם שלום כי התיאולוגיה, שהופיעה על במת ההיסטוריה במסגרת ספרות הקבלה בסוף המאה ה- 12 ותחילת המאה ה- 13 , אינה תוצר של ההגות היהודית של ימי-הביניים אלא משקפת תיאולוגיה יהודית עתיקה ונעלמה, שנוצרה בדרכים הסמויות מן העין במאות הראשונות לספירה, במקביל למחשבת חז"ל, ועלתה על פני הקרקע בטקסטים הקבליים בימי-הביניים . עם חשיפתם, הותאמו המקורות הקבליים למלבושים שנלקחו מהפילוסופיה ( בעיקר זו הנאו-פלטונית ) ומספרו...
אל הספר