ד. ביקורת הגישה התיאולוגית

34 שלשלאות קסומות כפי שראינו, שלילה זו של אלמנטים מיסטיים משמעותיים מן היהדות מושרשת בעמדה שמגמתה תיאולוגית ואף פולמוסית . למעשה, מעיון בכתבי הגישה התיאולוגית בחקר הדתות עולה הרושם שהיא יורשתם המודרנית של הפולמוסים התיאולוגיים היהודיים-הנוצריים של ימי-הביניים . בארבעת המקרים שנבחנו לעיל — שלום, זנר, יונג וקיירד — נקודת המוצא של הניתוח היא אופייה של תיאולוגיה מסוימת, המכשילה את השגת האיחוד המיסטי ( כמו בסכימה שהציע שלום ) , או לחלופין מבטיחה את השגתו ( כמו בכריסטולוגיה שמציעים זנר ויונג ) . במילים אחרות, אמת המידה העיקרית לאפשרות קיומה של מיסטיקה בגרסתה הקיצונית היא ההשקפה התיאולוגית . היא שקובעת, לפי כותבים אלו, את מרחב אפשרויותיו של המיסטיקן . אכן, ההגדרות המרכזיות של הקבלה, הרווחות באסכולה של שלום, מדגישות את ההיבט התיאולוגי ונוטות להמעיט בחשיבות ההיבט החווייתי וההתנסותי . 47 ברצוני להדגיש שאיני סבור שיש להימנע מלבחון את הקרבה בין תיאולוגיה למיסטיקה על מנת לעמוד על השפעתן של תפיסות תיאולוגיות על המחשבה והפרקטיקה המיסטיות . 48 עם זאת, דומה שלתיאולוגיה הוענק משקל רב מדי, כמעט בלעדי, בת...  אל הספר