הקדמה מאת הרולד בלום

16 שלשלאות קסומות כמבקר ספרות ודת המרבה "לפשוט" על הקבלה בחיפוש אחר מטפורות של פרשנות, טענָתי הטנטטיבית היא שהמונח 'מיסטיקה יהודית' אינו מונח מוצלח לתיאור הקבלה, ובכך אני מערער על דעותיהם המוסמכות של שלום ושל אידל גם יחד . ספר הזוהר, קבלת הרמ"ק וכתבי האר"י — כולם כוללים מה שנדמה לי כשירי פרוזה השזורים זה בזה בצורה מרתקת וכורכים יחד פסיכולוגיות נאו-פלטוניות ומיתולוגיות גנוסטיות . כיום, במאה העשרים ואחת, קשה לנו לזכור כי אף שאנחנו מפרידים את הפסיכולוגיה, הקוסמולוגיה והרטוריקה זו מזו, בעיני אנשי העת העתיקה הן היו ישות אחת ויחידה . הקבלה, כפי שמדגיש אידל, הייתה אקלקטית לא פחות משהייתה חדשנית . יהוּדיוָוני ( Jewgreek ) הופך ליוָוניהוּדי ( Greekjew ) , כאמירתו ההיתולית של ג'יימס ג'ויס . חלומו של שלום, על קבלה שהיא על טהרת הגנוסטיות, מלמד אותנו לא מעט על אישיותו המורכבת של שלום, אך יש בו גם לא מעט אירוניה כשאנו לוקחים בחשבון שאפילו במקרה כזה לא יסולק אפלטון מתוך הקבלה, שכן הגנוסטיות הנה מרד באפלטון לא פחות משהיא מורדת בתורה . אפילו החכמים הנורמטיביים הגדולים של תקופת רבי עקיבא "הומרו" לפלטוני...  אל הספר
מכון שלום הרטמן