142 נזירים ונזירות את האמור למעלה ממנה . כלומר, הפרת נדר הנזירות של האישה בידי הבעל היא הפרה, ולכן כשהיפר לה ההפרה היא עולמית . האדון, לעומת זאת, אינו מיפר את נדרו של עבדו אלא כופהו בלבד, ולפיכך כשהעבד משתחרר הוא חייב להשלים את נזירותו . 4 כנגד פירושים אלה סבור דוד הלבני שבמשנתנו הצטרפו שני מקורות חולקים : לפי המקור האחד 'חומר בנשים מבעבדים . . . חומר בעבדים מבנשים שהוא מפר נידרי אשתו אינו מיפר נידרי עבדו' – האדון אינו יכול להפר את נדרו של העבד . אבל לפי המקור האחר : 'היפר לאשתו היפר [ לה ] עולמית . היפר לעבדו – יצא לחירות, משלים את נזיר [ ו ] תו' – האדון יכול להפר את נדר הנזירות של העבד . שתי המסורות החולקות הללו קשורות, לדעתו של הלבני, למחלוקת ר' מאיר ור' יוסי, המובאת בסוף המשנה, והדנה בשאלה אם עבד שרבו הפר את נזרו או כפה עליו לעבור עליו צריך לנהוג את נזירותו כשהוא שלא בפניו, או שמא אפילו 5 דעת במקרה כזה חובת הנזירות במקומה עומדת ואין העבד רשאי להפר אותה . ר' מאיר, הקובע ש'עבר מכנגד פניו – לא ישתה' תואמת את עמדת התנא של המקור הראשון ; האדון אינו מפר את נדרו של העבד רק רשאי לכפותו, וע...
אל הספר