108 נזירים ונזירות בכותרת של הפרק הזה, אני מבקש לעקוף את השאלות הכלליות של הגדרת האסקטיות ושל יחסן של יהדות בית שני וזו של חז"ל אליה . ענייני כאן מצומצם לשאלה, האומנם נחשבה הנזירות בעיני בני הבית השני וחז"ל לסיגוף . כפי שנרמז בכותרת, אני סבור שהתשובה לשאלה היא שלילית וממילא שאלת היחס לנזירות איננה עניין לשאלת היחס לאסקטיות כלל . נקודת המוצא הפרשנית והטקסטואלית של דיוניהם של החוקרים המבקשים להדגיש את העמדה האנטי-אסקטית של החכמים, היא מימרה קצרה של אביי בתלמוד הבבלי : 'אמר אביי : שמעון הצדיק ור' שמעון בן יוחאי ור' אלעזר הקפר, 2 חטאו של הנזיר מתפרש בדבריו של ר'כולם שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי' . אלעזר הקפר ( השלישי ברשימת התנאים ) : '"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" וכי באיזו נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין' . הנזיר קרוי אפוא חוטא מפני שהוא נמנע מהנאת היין ומצער את עצמו, ומכאן שהתנגדותם של התנאים הללו לנזירות היא מפני שמעורב בה סיגוף, והיא ביטוי לעמדה אנטי-אסקטית מובהקת . האמנם צדק אביי שהעמיד את שלושת התנאים הללו בשיטה אחת ? לשם כך נעיין עתה בדבריהם של כל אחד מהם כפי שהם מופיעים במקורות הת...
אל הספר