96 נזירים ונזירות נתפסה בעיני האנשים בשלהי ימי הבית כסיגוף . לא להסתפר במשך שלושים יום, תקופת הנזירות המינימלית והרגילה, לא היה דבר נדיר ויוצא דופן ( אף כי גידול שיער לתקופה ארוכה יותר היה מן הסתם בולט וסימן את הנזיר ככזה בציבור ) , כך גם ההימנעות משתיית יין לתקופה מסוימת לא נחשב בעיני האנשים לעינוי נפש ושמירה שלא להיטמא בטומאת מת הייתה ממילא מקובלת בקרב ציבורים גדולים כמו הפרושים או הכוהנים . ההתחייבות המשמעותית היחידה בקבלת נדר נזירות הייתה אפוא ההתחייבות להביא שלוש בהמות לטקס הסיום של הנזירות במקדש . העול הכלכלי הזה היה כה משמעותי עד שמתקבל על הדעת לומר כי שאלת היכולת לממן את הקורבנות הייתה השאלה הראשונה שהיה צריך לשאול את עצמו כל מי שעמד לנדור נזירות . מסיבה זו נהגו, כפי הנראה, נזירים רבים להפריש, כלומר – לייחד ולהקדיש, את הבהמות לקורבן או את סכום הכסף הנצרך לרכישתן כבר מיד עם תחילת הנזירות או אפילו קודם קבלת הנדר . זו התמונה העולה מסדרה של משניות בפרק ד של המסכת העוסקות במקרים שבהם הנזיר הפריש את הבהמות לקורבן ואחר כך אירעה תקלה כלשהי שביטלה את הנזירות . כך למשל, משנה ד דנה במקרה ...
אל הספר