פרק שלישי סתר נזירות

62 נזירים ונזירות ופירוש הדבר שכל הימים שהנזיר מילא עד שנטמא בטלים ויש עליו לחזור על כל תקופת הנזירות במלואה מחדש . נזיר שגילח בתוך תקופת נזירותו אינו סותר כלל, כלומר ימי הנזירות שמילא עד התגלחת לא נפגמו והם נספרים לו לצורך מילוי חובת הנדר שלו, אלא שיש עליו חובה להשלים שלושים יום רצופים של גידול שיער קודם שיבוא למקדש לקיים את טקס סיום הנזירות . במילים אחרות נוכל לומר שחמורה הטומאה מן התגלחת והיוצא מן הגפן, שהטומאה סותרת והתגלחת והיוצא מן הגפן אינם סותרים . מדוע רק הטומאה סותרת את הימים שכבר מילא הנזיר, ואילו התגלחת והיוצא מן הגפן אינם סותרים ? צריך להדגיש כי השאלה איננה על התורה עצמה . המעיין בפרשה ייווכח שהתורה אינה מעלה על דעתה שהנזיר יעבור על נדרו במזיד : ישתה יין, יגלח את שערו או ייטמא בכוונה למתים . רק בנוגע לטומאה התורה מעלה את האפשרות שהנזיר יטמא באונס – 'וכי ימות מת עליו בפתע פתאֹם' ( פסוק ט ) . הוי אומר כי על פי פשט המקראות, אם הנזיר בכל זאת גילח או שתה, אפשר שדינו כמו מי שנטמא, ובכל מקרה שעבר על נדרו הימים הראשונים נסתרים, ועליו להתחיל לספור מחדש . השאלה שלי מופנית כלפי חז"ל ...  אל הספר