אך אם השירה ‑ ולכן גם הוראת השירה ‑ היא שליחוּת, מי שולח את המשורר ? האם זו תודעתו הרגילה, המשמשת אותו לשאר ענייני היום ‑ יום ? ייתכן, אך עולה השאלה מדוע הדיבור השירי שונה כל כך במקרים רבים מהדיבור היום ‑ יומי שתודעה זו אחראית לו . אל לנו לצפות כאן לתשובה ברורה . רמז נוכל לקבל משירו של גיא פרל המתאר את הדיבור השירי : "אֲנִי דִּבַּרְתִּי אוֹתִי / לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי" . 307 אם הדיבור השירי החל לפני לידת המשורר, המשורר מבטא כעת במילים מובחנות ובשפה מסוימת תודעה גדולה שהתקיימה לפני לידתו, והיתה כבר אז ( ועודנה ! ) ה"אני" של המשורר לא פחות מאשר ה"אני" של חיי היום ‑ יום שלו . בלשונו של פֶּרְסִי בִּיש שלי ב סנגוריה על השירה משנת ,1821 כל משורר כותב חלק מ"אותו שיר גדול, שכל המשוררים, כמו המחשבות המשותפות של תודעה גדולה אחת, הולכות ויוצרות 308 מראשית העולם" . המשותף לשליחי הספר שלפניכם, המשוררים השונים, הוא שהם האזינו לציפורים והתבוננו בהן . הציפורים היו חוליית מעבר, ברגעים של קשב רב, מן ההוויה שראשיתה ב"ראשית העולם" של פ"ב שלי למילים הכתובות והנשמעות . הציפורים מוסרות את המוזיקה של העבר הע...
אל הספר