אימוצים בראשית ימי המדינה: בין תיאוריה למעשה

716 | ילדי הלך לאן ? החמישים עובדת סוציאלית מחוזית בירושלים, ובשנים 1962 - 1994 – פקידת סעד ראשית בחוק האימוץ, כלומר ראש מערכת האימוץ במדינה ; והשנייה – חנה גיבורי, מנהלת השירות למען הילד, שבשנים 1955 - 1976 שימשה פקידת סעד לחוק אימוץ, האחראית על תחום האימוץ בלשכת המחוז הצפוני של משרד הסעד . הרוח הכללית המנשבת מעדויותיהן של השתיים היא בבחינת שיר הלל על נוהלי האימוץ במדינה . למרות שהליכי האימוץ בישראל עדיין לא הוגדרו בחוק באופן מלא לכל אורך שנות החמישים, עד קבלת חוק האימוץ בשנת ,1960 לטענתן של שתי העדוֹת האלה, בכל מקרה אימוץ שנעשה בארץ נעשו בירורים מקיפים, נלקחו בחשבון מרב השיקולים וננקטו כל הצעדים הנדרשים – הן מצד מערך העבודה הסוציאלית והן מצד השופטים שחתמו על צווי האימוץ – להבטיח כי הילד הוא אכן בר-אימוץ מבחינת עברו, וכי המשפחה המיועדת לאמץ אותו אכן ראויה . בחלק הזה של הדיון נבקש לתהות האם התמונה הזאת מייצגת את המציאות, או שמא מדובר באידיאליזציה אפּוֹלוֹגטית מצד השתיים . בניגוד לחלקי הדיון הקודמים, שהושתתו בשאלות רבות על דיון במקרים פרטיים, בחלק הזה נבקש לבחון את תחום האימוץ בראשית ימ...  אל הספר