חלק רביעי לאחר בשורת הפטירה או ההיעלמות | 643 לקבור אותה, לפחות שיהיה לנו היכן ללכת . לא עזר מאומה . נשארנו שמה עד שעות הצהריים . האנשים כולם נעלמו והשאירו אותנו לבד . נעמי סעיד, אמו של מרדכי : "אמרו, קברנו אותו . איפה ? אמרו, קברנו, עשינו הכל" . יוסף יוספי, דודו של יצחק קנדאבי, כששאל היכן הגופה, נענה : "לא צריך, קברנו, תשלח חמישה שקלים [ מן הסתם לירות ] בשביל הקבורה" . לעיתים, נדחתה בקשת המשפחה לקבל את הגופה לא בטענה שהילד כבר נקבר, אלא שהוא בדרך להיקבר . חדוה וייס, אחותו של צבי-יהודה : "הם אמרו, לא, אנחנו במדינה מסדרים הכל, וזה לא קשור בכלל להורים . הם אמרו שהם קוברים אותו איפה שקוברים את כל הילדים, ואין צורך לדעת איפה זה, זה לא אדם מבוגר שצריך ללכת, וההורים הבינו, זהו זה, אנשים שבאו מהשואה, הם לא חשבו על דברים אחרים" . שמחה יהוד, אמו של רענן חבני : " [ אמרו לנו, ] אתם לא צריכים לבוא, אנחנו נקבור אותו לבד, ואתם לא צריכים לשבת שבעה" . עמליה סיטי, אחותו של כרמל חי : "אמרו, אין לכם כסף, אנחנו נדאג לקבורה, נדאג לכל" . צביה אברהם, אחותה של אסתר יוסף : "אמרו לנו, אנחנו נקבור אותה, אל תדאגו...
אל הספר