508 | ילדי הלך לאן ? ההורים הללו היו כאלה שלא נמסר להם על פטירת ילדיהם אלא על היעלמם, וכאלה שהתבשרו על פטירה אבל סירבו להאמין . כנזכר מעדויות המשפחות, במקרים רבים הופנו ההורים מן המחנות והיישובים לחפש את ילדיהם בבתי החולים, ורק במקרים בודדים הופנו למעונות הילדים של אירגוני הנשים ; ואף באותם מקרים, בדרך כלל ההפניה לשם באה דרך היכרות אישית עם מישהו שידע על המוסדות הללו, או עקב איום על חייו של פקיד קליטה בכיר . כלומר, לפי עדויות המשפחות כמעט איש לא טרח להגיש להן את קצה החוט, להפנות אותם לברר שמא ילדיהם האובדים משוכנים שם . העובדה שברוב המכריע של המקרים ההורים לא ידעו על העברת ילדיהם למוסדות האלה עולה גם מעדויות עובדי המוסדות, המציגים נתק כמעט מוחלט בין ההורים לילדים . האחות המפקחת על מערך האחיות במחנות, אהובה גולדפרב, טענה בעבר כי ההורים כלל לא היו מסוגלים להגיע מהמחנות לאותם מוסדות מרוחקים ; מנהל מעון ויצ"ו בתל-אביב, שמעון שרשבסקי, כמו גם עובדי מוסד ויצ"ו בצפת, טענו כי הורים מעולם לא ביקרו במוסדות האלה ; ושרה פרל, ראש סניף ויצ"ו ארצית בצפת בשנות החמישים, העידה כי מנהלת המוסד בצפת סיפרה ל...
אל הספר