חלק שני בתי החולים מחוץ למחנות | 381 מאוחר בלילה למחנה, שם כבר חיכה לו "משלוח" חדש . הנהג לא מסר תמיד לאן הכניס חולה זה או אחר . הוא בוודאי לא חשב זאת לנחוץ לנהל פנקסים מיוחדים, וייתכן שגם הוא עצמו לא יכול היה להשתלט על סבך השמות . ואפשרי שהנהג אומנם מסר את מקום הימצאו של ילד זה או אחר, אלא שמחוסר זמן לא הספיקה המטפלת לרשום את אשר אמר לה הנהג ( בן-חיים ) . התיאור הזה תולה את הקשיים שנוצרו אחר-כך בהחזרת הילדים בכך שלא נעשה מעקב מסודר אחר יעדי האישפוז שלהם, ולכן עם שיגורם אל מחוץ למחנה חלקם הלכו לאיבוד . מן התיאור בולטת הפניית אצבע מאשימה מצד מעוז, פקיד בכיר במערך הקליטה במחנות, כלפי הדרג הזוטר ביותר שטיפל בילדים, הנהג והמטפלת ; ותוך כדי כך הוא מסיר את האשמה מן האחיות והרופאים, הן ביעד המוצא, במחנה, והן ביעד השיגור, בית החולים, ואף מנקה מכל רבב של אחריות את הדרג המנהל, כולל הוא עצמו . ובהערת אגב : הטענה כי פרשת היעלמות הילדים התרחשה במקביל לקרבות מלחמת השיחרור ( "עדיין ניטשו קרבות" ) פשוט אינה נכונה, שהרי מתוך יותר מאלפיים מקרי ההיעלמות שנאספו עד כה, עשרות בודדות, פחות משני אחוזים מהכלל,...
אל הספר