חלק ראשון בתי התינוקות במחנות | 213 בשלב הזה, מטרתה היתה בעיקר להכשיל את ההורים במאמציהם לאתר את ילדיהם . העניין הזה עלה כבר החל מן השלב הראשון שלאחר ההעברה, כשמנעו מידע מההורים בקשר ליעד שאליו נשלח ילדם ; דרך שלב שבו הפנו אותם ליעד מסוים, ולעיתים אף "טרטרו" אותם בין כמה יעדים שבהם הילד לא נמצא ; וכלה בכך שגם במקרים המעטים שבהם הילד נמצא, זה היה לרוב הביקור האחרון, שמייד לאחריו ניחתה על הוריו בשורת פטירה . כפי שראינו, מ- 127 מקרי ההיעלמות של ילדים מעין שמר, כ- 100 מתייחסים לשיגור ילדים למוסדות רפואיים מחוץ למחנה . המקרים האלה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות : מקרים שבהם לפי העדויות הקולטים מנעו מההורים את המידע לאיזה יעד שוגר הילד שלהם, ועל-כן ברור שהם לא יכלו לנסוע ולחפש אותו – 22 מקרי העברה ( ועוד שבעה מקרים שבהם לא ברור אם הילדים נשארו במחנה או הועברו ) . מקרים שבהם נמסר להורים יעד שכזה, אבל הם לא נסעו לשם – 32 . בערך במחצית מהם ההורים לא נסעו מפני שקיבלו מייד בשורת פטירה, תוך יום עד מספר ימים מן ההעברה ; ברוב יתר המקרים, לאחר ההעברה באו ההורים תכופות למיתקני הרפואה במחנה שמהם נשלחו ילד...
אל הספר