28 | ילדי הלך לאן ? המקרה הפרטי שלהם, ועל-כן גם הגביר את החשד שמאחורי תופעת היעלמות הילדים עמדה יד מכַוונת . השיטתיות שביסוד התהליך – העובדה שכל מקרה היעלמות מצטייר כשיכפול של קודמו – זכתה להכרה נחרצת אפילו מצד חברי ועדת החקירה, בעיקר במהלך התיחקור שעשו לעדים ממערך הקליטה . נביא לדוגמה שלוש התבטאויות מפי היו"ר יהודה כהן במהלך עדויות שונות : הסיפור הסטנדרטי הוא שהאמא הביאה את הילד לבית הילדים, והלכה להניק אותו מיום-יומיים עד אולי שבוע, והפעם האחרונה שהיא הניקה אותו, היתה גם הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו, כי למחרת ולפעמים באותו יום יותר מאוחר, כאשר היא באה, אמרו לה שהילד מת . לא אמרו לה ממה, לא הראו לה גופה, לא נתנו לה שום תעודה, לא אמרו לה איפה מקום הקבורה . הסיפור הוא אחיד לכל אורך הדרך, חוץ מאחוז מקרים מסוים שהעבירו את הילד לבית חולים, וכשההורים הלכו לשם, קרה אותו הדבר . עצרו אותם בכניסה למחלקה ואמרו – הילד מת . איך מת ? אתמול-שלשום ראינו אותו, הוא היה בסדר, עליז, קופץ . לא, הילד מת . אז תנו לנו אותו לקבורה . כבר קברנו אותו . גירשו אותם, אין לכם מה לעשות פה ( במהלך עדות דב גולדשטיין ) ....
אל הספר