מול דילֶיטַנט קטן ואנטישמי גדול

302 חלוץ היומון העברי וללשון עברית באקדמיה הרומית-קתולית בפטרבורג ( להלן פרנייטיס ) , בוּר בהכרת התלמוד וחסר הבנה לנאמר בו, ובנוסף גם פְּלַגיָטוֹר חסר בושה . מסקנתו הגורפת של פרנייטיס הייתה שהתלמוד ומפרשיו מַנְחִים את היהודים להמנע מכל מגע עם נוצרים בשל היותם טמאים, עובדי אלילים ורוצחים 95 . התהילה שהשיג פרנייטיס בגין הפרסום שלו העלתה אותו לדרגת "מומחה" לעניני הדת היהודית, והשלטונות נעזרו ב"מומחיותו" למרות שהוא לא השתייך לכנסיה הפרבוסלבית הרוסית 96 . על כתבי שטנה מסוג זה נהגו אנשי רוח יהודים, מרוסיה ומחוצה לה, להגיב בקול מינורי כלשהו ובאמירות רפויות ואפולוגטיות מהסוג : "אנו מצהירים בזאת שבתלמוד אין דבר העוין את הנצרות" 97 והסתפקו בכך . קנטור הגיב לכתב הפלסתר האמור ביסודיות ובהרחבה בקונטרס בשם "מעשי הגבורה של הדילטנטיות" אותו כתב בשפה הרוסית . כדי ליצור את האפקט הדרוש פתח בקביעה הבאה : . . . ספרו של מר פרנייטיס איננו פרי חקר עצמאי, אלא שורה של מובאות מחיבורים שונים ומתקופות שונות 98 , שמטרתן להוכיח מגמות אנטי-אנושיות בתלמוד, ובעיקר אנטי-נוצריות . למר פרנייטיס עצמו נשאר התלמוד, ככל הנראה...  אל הספר