היא לא תצדיק בשום פנים את הלקיחה הזאת: אמהוּת ומלנכוליה, בין האתי לפואטי

157 להבנה ( "בתור להצגה", אף הוא באהבה אמיתית ) , בעוד שיש מצבים של ניתוק מילולי מוחלט ( "החתול", מתוך אמא עם ילד ) . האנרגיה השירית נוצרת מן הקשר הסימביוטי של רצף בין אם לילד, שממנו שואבת האם את חיותה . בתא המשפחתי הזה אין אב ; האם והבן מוצגים כישות אחת בלתי-נפרדת בתוך הבית המגונן ( בשירת רביקוביץ החדר המגונן הוא מרחב החירות, כי החירות מקורה בדמיון ) . וכשהילד הולך והרצף נגדע, הופך גם הבית ל" [ - - - ] מחצה ומחצה / מחציתו ממורקת קבועה במקומה / מחציתו השנייה שרופה לפחם . " ( מתוך "לַכֹּל זמן" באמא עם ילד ) . 247 האמהוּת חוללה אפוא שינוי בקולה הפואטי של רביקוביץ והוא מתבטא גם בהזדהות עם אמהות אחרות . העמדה של משקיפה בחלון מתחלפת בעמדה של מחאה ונטילת אחריות . כך למשל בשיר הבא מתוך אמא עם ילד : אבל היה לה בן לרחל מלמד-איתן הֶכֵּרוּת שֶׁהִתְחִילָה בְּאֶמְצַע הַחֹרֶף הִבְשִׁילָה בְּסוֹף הָאָבִיב . אִשָּׁה חַיְּכָנִית, פַּיְּסָנִית . הָיָה לָהּבֵּן שֶׁנָּפַל . הִיא אוֹפָה וּמְבַשֶּׁלֶת, חֲצִי מִשְׂרָה בָּעִירִיָּה . צָהֳרַיִם תָּמִיד מוּכָנִים עַל הַשֻּׁלְחָן . וְכָל זֹאת תּוֹךְ סֵרוּב מֻשְׁ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד