147 העברית בשנות השמונים, מתאפיינת בטונָליות חזקה, החוצה זמנים ומוהלת באמצעות החוויה הנשית והאמהית בין הפרטי, הגופני והיומיומי להיסטורי ולקולקטיבי . היא מחפשת השראות היסטוריות כדי לשלבן בכאן ועכשיו . ההווה קשור בזיקות חיות אל תקדימים היסטוריים המשפיעים עליו בתבניות העומק שלהם . באחד הראיונות אמרה : השפה העברית אותה אני דוברת ובה אני כותבת היום היא ההתחברות האישית שלי כפרט אל תוך הרצף ההיסטורי רב המודעות והמשקל של השפה העברית . [ - - - ] זה קושר אותי עם הנשגב [ - - - ] לכן החיפוש האישי קשור גם במקורות ההשראה [ - - - ] יש לי אי הבנה מתמשכת עם משהו מרכזי מאוד בשירה העברית, שירת שנות השישים . אני מודה מאוד לנתן זך, למאיר ויזלטיר וליונה וולך על שהעמידו את האופציה השירית שלהם, ועל ששיחררו את השפה מכבלים נפלאים וקשים בהם היא מצויה : כבלי העבר . [ - - - ] אני אסירת תודה לנתן זך המוקדם, שהקים חומה גבוהה להגן על האישי . [ - - - ] אבל חשתי שאני כותבת ממקום שונה . [ - - - ] יש לי גבולות אחרים המחייבים אותי לשמירת רצף עם החיים, עם המשפחה, עם ההיסטוריה . [ - - - ] איני מרשה לעצמי להינתק מה"עכשווי וה...
אל הספר