139 למיתוסים המרכזיים של החברה הישראלית ובמקומה של שירת הנשים בתוך הרב-מערכת של השירה הישראלית . השימושים המגוונים שעושות המשוררות במיתוס העקדה לאורך העשורים האחרונים, מאפשרים להן להיכנס לזירות חדשות ומפתיעות שלא הוכתבו על- ידי השיח הגברי . החוקרת האמריקאית אלישיה אוסטריקר טבעה את המושג "גניבת הלשון" כדרך ליצור לשון נשית חדשה . 217 לטענתה, כיוון שהשפה נושאת חותם אנדוצנטרי מובהק, אחת האפשרויות ליצור לשון-אם היא על-ידי כתיבה מחדש של המיתוסים שנכללים בקאנון של התרבות הפטריארכאלית . על-פי אוסטריקר, הקריאה מחדש של המיתוס יכולה לאתגר, לפרק, לשנות ולתקן אותו, להאיר אותו ואת הנשים שבתוכו מפרספקטיבה חדשה, לגלות בו משמעויות נסתרות וגם לשכתב אותו או "להמציא" אותו מחדש . כלומר, התהליך הניכר בשירה הנשית הוא כפול : התנועה היוצרת היא מנגנון של דה-מיתולוגיזציה ושל רה- מיתולוגיזציה, של ניפוץ ושל בנייה מחדש . אחת ההתפתחויות המובהקות שחלו בשירת הנשים הישראלית בעשורים האחרונים היא האינטרטקסטואליות האורגנית והעשירה שלה ; הקריאה והכתיבה מחדש של נכסי צאן ברזל גבריים יהודיים וישראליים שבעבר נותרו בדרך כלל מחו...
אל הספר