מרטירולוגיה ומלנכוליה: שירת נשים והעקדה

113 האם תיתכן שירת עקדה נשית ? זוהי אולי השאלה הראשונה שיש לשאול, שהרי כפי שידוע לנו, במחזה הזה שנכתב אין שום תפקיד עבור אישה, ואפילו לאחר המעמד הנורא של העקדה אין שום רגע של וידוי של מי מן הדמויות בפני שרה : לא של יצחק הפוסט-טראומטי ולא של אברהם, "אביר האמונה" . אם כן — כיצד אפשר לדבר על שירת עקדה נשית ? ואולם, דחיקתן של הנשים מחוץ לסיפור העקדה המקראי ומחוץ למיתוס המסורתי שלו, לא מנעה מהן להפוך את פרשת העקדה למרכיב חשוב בנוף התמטי של השירה הנשית הישראלית בת-זמננו . כניסתן של הנשים למרכז הבימה בהצגה שבה לא ניתנו להן תפקידים, מהווה אתגר וקריאת תגר על אופיה המסורתי, הגברי והסמלי של העקדה . החל בסיפור המקראי וכלה בהגות המודרנית, ואף בשירת התקומה, העקדה נתפסת כנושא גברי . באומרי "גברי", כוונתי להעמדת דמותו של אברהם במרכז ולמיקוד ה"ניסיון" בו לבדו . יתר על כן העולם המכונן בסיפור העקדה הוא עולם כל-גברי, פנים-זכרי, כולל דמויות המשנה ובעלי-החיים — הנערים המשרתים, האיל והחמור ; הדמויות הראשיות — אברהם ויצחק, והאל עצמו, המעוצב בתבניות פטריארכליות . הסיפור הנשי, לעומת זאת, נותר באפלה . כלומר, אפש...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד