104 בנו / במוחו הקודח / [ - - - ] / והמית את יתרת כוחו / ושיסף את זכרותו הנמולה / את כל אהבתו החזיר לאל" . אהבתו של האל לאברהם לובשת כאן אף היא צורה מחרידה של קנאה חולנית באהבתו של אברהם ליצחק ( קנאה באהבתו של ההורה לילדו ולא באהבת אלוהים אחרים ) , שהיא העומדת בבסיס הצו לעקוד את הבן כפי שהוא מנוסח בשורות הפותחות את השיר : "גם אם נולד כשכבר זקנת / גם אם נתתיו כתשורת אהבה / גם אם הבטחתי כי יהיה ברכה / וירבה את זרעך כחול — / אל תעדיפנו על פני / אני אלוהיך אהיה יחידך / אשר תאהב בכל מאודך / ואותו ? קח אל ההר אשר אראך / והעלהו שם לעולה / אני נתתי ואני אקח" . שיר זה, שבו המעמד מתרחש במוחו של אברהם, מגלם מגמה חדשה ומאוחרת, כאשר לקריאות הפוליטיות בעקדה נוספות גם התרחשויות פנים- תודעתיות, כיאה לעידן זה של פריחה בחקר המוח וזיהוי תופעות חשובות כקשורות במבנהו, ולאו דווקא במציאות החיצונית או החברתית, כמו גם של זיקה לתורות מיסטיות מזרחיות ובעיקר לתורות הסופיות . 157 הקישור בין הקרבה לאלימות הוא מן התמות המרכזיות המעסיקות את האנתרופולוגיה העכשווית . כאמור, רנה ז'יראר בחן במחקריו את סיפורי הקורבן בדתות...
אל הספר