29 ההיסטוריה היהודית במאה העשרים העמידה את הספרות העברית בפני מה שנדמה כשחזור מפליא של הדרמה המקראית, אם כי בשיבוש סדר הזמנים ובכיווץ משכָם ; מעין התגלמות מואצת ומעורבבת של עלילות מקראיות על בימת המאה הזו — החל מיציאת היהודים מארצות גלותם-מולדתם ( "לך לך מארצך וממולדתך" ) והלאה, כבאיזה בליל של מיתוסים תנ"כיים המשוחזרים כמעט במקביל זה לזה . מובן שהזיקה אל התנ"ך אינה נחלת הספרות העברית החדשה בלבד, אבל מה שמייחד אותה היא אותה הרגשה המלווה את הכותב כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה בגלגול אחר, כמעין הרצת סרט לאחור והקרנתו מחדש, או אם לדייק יותר, כמעין גרסה חדשה לסרט ישן . האירועים קורים כמעט באותה תפאורה פיזית-גיאוגרפית — אותם נופים ואקלימים — כבימי התנ"ך . הר המוריה, למשל, הוא עתה הר ממשי מאוד עבור היוצר העברי המודרני, לא מילת קודש בלבד, ודבר זה עצמו מאפשר לו לראות את מעשה העקדה באור אחר לגמרי משראהו פייטן כלשהו באשכנז . כיצד יכול הר המוריה להיות מסגרת התייחסות יציבה כאשר הוא עדיין עד לכל-כך הרבה ניסיונות אחרים ? החיים בארץ מחדשים באופן יומיומי את הטקסט העתיק . 37 לאור זאת, ניתן לחקור את הספרות ...
אל הספר