200 פרק עשירי קרקעות ערביות שהתרוקנו מיושביהן בעת המלחמה, וכך חיזקו את הנוכחות היהודית באזורים שבהם היוו היהודים מיעוט לפני המלחמה . דמותה של ההתיישבות המשיכה להיות מעוצבת על ידי שיקולי ביטחון ושיקולים פוליטיים, והצבא המשיך לשמש שותף פעיל במיקום היישובים ובתכנונם . בראשית שנות השישים מיצתה ההתיישבות החקלאית את עצמה . לא עמד לרשותה מספיק כוח אדם, לא קבוצות של חניכי תנועות נוער, המוּנעים מטעמים אידאולוגיים, ולא עולים חדשים, ששאפו להקים קיבוצים או מושבים . המשך התפשטותה של ההתיישבות היה חייב להיות בערים או בכפרים שיתמזגו עם כלכלתה המודרנית והתעשייתית של ישראל . במאמץ להקים נוכחות יהודית ניכרת באזורים מרוחקים, בשנות השישים הגו המתכננים רעיון מקורי – היישוב הכפרי-עירוני, שהיה קהילה לא חקלאית הממוקמת באזורים הכפריים . חידוש זה נועד בתחילה ׳לייהד׳ חלקים ערביים מעיקרם של הגליל, שלא היה טעם לקיים בהם משק המבוססת על חקלאות . יישובים רבים מעין אלה הוקמו ביהודה ובשומרון, כלומר אזור הגדה המערבית, שנכבש מידי הירדנים בשנת ,1967 במלחמת ששת הימים . מרבית היישובים הללו אינם חילוניים, ואף אינם מבוססים על...
אל הספר