פרק חמישי: תל אביב – וינה שעל שפת הים התיכון

84 פרק חמישי באותה תקופה . מטרתו הראשונית של הספר היתה להציע פתרונות אפשריים לבעיות המעשיות שפגעו במאמצי ההתיישבות בארץ ישראל בעשרים השנים שקדמו לו . האופטימיות הבלתי נדלית בנוגע להתיישבות מובעת באמרה ששבה 1 במילה ׳זו׳ הכוונה לחזון ונשמעה מאז בשיח הציוני : ׳אם תרצו, אין זו אגדה׳ . אוטופי של מה שתהיה ארץ ישראל בעקבות הציונות . כמקובל בספרים מסוג זה, הקורא מוזמן לבחון שני סוגים של חברה – זה שמתקיים בהווה, על בעיותיו ופגמיו, וזה האוטופי . במקרה של אלטנוילנד שינויים מהפכניים מתחוללים במרוצת עשרים שנה בלבד, שהמתבונן עורך בהן מסע אל האוקיינוס השקט, הרחוק מאוד מארץ ישראל . בפתח הרומן הקורא נחשף לארץ ישראל כמו שהיא משתקפת בעיני הנוסע האירופי בעת פרסום הספר . לאחר מכן הקורא מוזמן לשוב ולבקר בארץ ישראל ב- ,1923 לאחר ששינתה את דמותה בזכות הציונות . כמקובל ברומנים מעין אלה, הקורא מתלווה למורה דרך העובר תהליך של הארה ושינוי עמוק באישיותו . הגיבור הנוסע של אלטנוילנד , הוא ד״ר פרידריך לוונברג, אינטלקטואל וינאי ממוצא יהודי הסובל מעייפות רוחנית, ואפשר לזהות בדמותו את הרצל עצמו . פרט למר קינגקורט, אציל ...  אל הספר