פרק רביע י 138 הכללה אחת קובעת שהיה מעמד רחב למדי של יהודים שהחזיקו בבעלותם שטחי אדמה גדולים – 'בעלי לטיפונדיות', 'אדונים גדולים', 'בעלי אחוזות נרחבות' – בדרום חצי האי ( על פי ועידת אלווירה ) , באיים הבליאריים ( על פי סברוס ממינורקה ) ובדרום - מערב ( על פי סיפור מנטיוס ) . 37 כבר דנו בשלושת המקורות הללו, ולמעשה אין בהם דבר על אחוזות גדולות . סעיף 49 בהחלטות אלווירה רק 'מזהיר את בעלי האדמות [ הנוצרים ] שלא יסכימו שפֵּרותיהם – המתקבלים בברכת תודה מאת האל – יבורכו בידי יהודים, שמא יבטלו את תוקף ברכתנו' . בסיפורו של סברוס על שנת 418 נזכר מנהיגם של יהודי מאון ש'הלך למיורקה לבחון אחוזה' ; יהודי אחר מציע שהוא וחבריו 'יילכו לחווה שלי' ; ושלישי מוסר ש'ברכושי יש לי שותפים נוצרים' . בסיפור מנטיוס נלקח הקדוש 'אל רכושם [ של היהודים ] ' . 38 המונחים הלטיניים שחוקרים פירשו כ'אחוזות' ( תמיד ברבים ) מופיעים כולם בגוף יחיד, ומשמעותם נעה בין 'רכוש' ( possession ) ל'חווה' ובין 'אדמה' ( fundus ) ל'שדה' ( ager ) . אפשר היה לצפות שהבעלות על קרקעות נרחבות תופיע בראש רשימת התלונות בחקיקה האנטי יהודית הוויזיגות...
אל הספר