פתחי דברים 10 על אותה דיאלקטיקה של "שלילת הגלות" ושלילת שלילתה חזר דינור גם לנוכח השואה, במסה ההיסטוריוסופית המפורסמת והמצוטטת "גלויות וחורבנן" משנת 1943 . באותה מסה הציג דינור את טיעונו המפורסם, שלפיו הגיון השקיעה והחורבן הוא קו האופי הבסיסי והמתמיד של הקיום היהודי בגלות . ואולם דינור לא חתר כאן לשלילת הגלות המוחלטת, מתוך הבנה שעצם השיבה למולדת ההיסטורית איננה אפשרית בלי תחייה מוקדמת של הקיום היהודי בגולה . השלכותיה המעשיות של תפיסה זו התבטאו בכתיבתו ההיסטורית של דינור בהכלה דיאלקטית, שיטתית ומתמדת של הדפוסים המורכבים והאמביוולנטיים משהו של הקיום הגלותי כחלק אינטגרלי מתמונת העבר היהודי רבת הממדים והגוונים . מתוך מניעים לאומיים מובהקים הציג דינור תמונה מקפת ככל הניתן של הוויה קולקטיבית יהודית לדורותיה וכלל בתוך מפעלו ההיסטוריוגרפי אותם פרקים ותופעות של העבר היהודי שהצגתם וניתוחם אינם עולים בקנה אחד עם השיח הציוני הציבורי-אידאולוגי . לשמואל אטינגר – מנציגיו הבולטים של הדור השני של האסכולה הירושלמית והדובר הראשי של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית באותו הדור – הייתה אומנם נטייה חזקה למדי ...
אל הספר