300 ׀ פרק תשיעי — נעשה סמל להתהפכות היוצרות : מאינטליגנציה יהודית מתבוללת ותלושה ליהדות שניכרת בגבורה ואומץ לב ועיסוקיה פחות שכלתניים ויותר פיזיים ( אלמוג 1984 ; צימרמן 2003 ) . רעיון זה, שצמח בקרב האינטליגנציה היהודית של מרכז אירופה, וניכרים בו הדיו של השיח האופנתי על מחלות הגוף ומחלות הנפש של האדם המודרני בכלל ושל היהודים בפרט ( בר-יוסף 1997 ) , זכה לאהדה רבה אצל סופרים עבריים במזרח אירופה בראשית המאה העשרים, וסייע להם להעמיד דיוקן יהודי מודרניסטי . הניגוד בין היהודי התלוש, האינטלקטואל העירוני עדין הנפש, ליהודי הכפרי הפשוט, גס המראה וההליכות, רווח מאוד בכתבי הסופרים בראשית המאה העשרים . בן אביגדור ( "לאה מוכרת דגים" ) , ברקוביץ ( "מלפפונים" ) , ביאליק ( "אריה בעל גוף" ) , ברדיצ ' בסקי ( "פרה אדומה" ) , גנסין ( "בגנים" ) , שטיינברג ( "בטשנים" ) , הם מקצת הדוגמאות לנטייה הרווחת לעסוק בחייהם של יהודים עממיים בעלי גופניות חסרת עכבות, יצרית ונהנתנית, ולהעמידם מול צעירים תלושים, אינטלקטואלים, חולים בגופם ובעצביהם, שלעתים אף מידרדרים למצבים פתולוגיים . לניגוד בין בעלי גוף אטומים בנפשם לבעלי...
אל הספר