גלותיות וממלכתיות בשירי נתן אלתרמן ׀ 231 העשרים . המחויבות הכפולה הזאת לגלותיות ולממלכתיות אפשרה לו להיות ער לסכנותיה של הלאומיות, ובייחוד לפטישיזציה של מנגנונים ממלכתיים, ובד בבד להפנים את ההכרח שבהקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל לאחר השואה, ואף לראות בה מעשה של גאולה היסטורית ( ללא משמעויות תאולוגיות ) . הזדהותו עם אקטיביזם ציוני לא גרמה לו לאמץ את רעיון שלילת הגלות . המקומות המעטים המעוררים את הרושם שאלתרמן אכן שולל את הגלות אינם אלא פרודיה שמשמשת לצרכים רטוריים : בַּל נַשְׁוֶה תִּפְאֶרֶת מְדֻמָה לַהֲוַיַת גּוֹלָה . נְאוּם וּפַיִט אַל יַעַמְדוּ כַּיּוֹם לְרוֹמֵמָהּ וְדֹק יַפְיוּת עָבַר, כְּיֵשׁ מֵאַיִן, לִמְשֹׁךְעַל תַּבְנִיתָהּ הָעֲקֻמָּה וְנַעֲוַת הַיְּסוֹד . [ . . . ] לֹא, אֶת טִיבָהּ כְּמוֹ לֹא נְכַחֵד לָשִׂים זַעֲוָתָהּ לִזְכוּת . בְּפֶתַח יוֹם קָם נִרְאֶה אֶת זִכּוּיָהּ כְּחֵטְא לַחַי וּלְנִסְפֶּה . כְּרוּחַ קֶטֶב שָׁטְפָה הִיא אֶת הָעַם . [ . . . ] חָלְיָהּ נַכִּיר . וְכֹה נֹאמַר : עַד בְּלִי שָׂרִיד מָחֹה נִמְחֵהוּ וְאֵינֶנּוּ . — — לוּרַק נִתְהֶה אִם אֵין בּוֹ בַּעֲלִיל נִי...
אל הספר