166 ׀ פרק חמישי את המפעל החלוצי . למדן מנסח, כאמור, את חוסר התקווה במונחים של תפיסת זמן : חוויית החלוציות היא המשך ישיר לחוויית הגלות ובחוויה זו אין תמורה, התפתחות או גאולה ; יש בה קיבעון שחוזר על עצמו ומתגלם גם בהווה בלי כל שינוי : החלוצים, ממש כמו היהודי הנודד, מנוכרים אפילו לשדות שהם עצמם מעבדים ; כמוהו הם מרגישים שהעבודה בארץ ישראל לא הביאה אותם לידי השתרשות והיאחזות בקרקע . הקביעה שהדובר שייך לבני לאום שהגורל ייעד 19 חושפת את חוסר האמון באוטופיה הציונית . אותם להיות "ערערי העולם " למדן מייחס אפוא לגלות קונוטציות שליליות רק כשהוא מעוניין למתוח 20 ביקורת על מפעל ההתיישבות החלוצי ועל חוסר התוחלת שלו . גרינברג, יותר מכל משורר אחר בן העלייה השלישית, רתם בסוף שנות העשרים את הסמנטיקה הגלותית לביקורת פוליטית נגד הנהגת היישוב . שלא כמו למדן, גרינברג מציין במפורש מי האשמים בהחמצת ההזדמנות ההיסטורית לנקוט מדיניות אקטיביסטית כלפי הבריטים וכלפי הערבים ולממש את הריבונות היהודית בארץ ישראל . השקפותיו הפוליטיות הקצינו אף יותר בהשפעת העלייה הרביעית הבורגנית, ובעיקר לאחר מאורעות תרפ " ט . גרינברג ה...
אל הספר