ציונות מחייבת גלות

132 ׀ פרק חמישי מהקנון של המודרניזם העברי או מוקמו בשוליו . הראיה שהוא מביא לטענה 1 מרחיקת לכת זו היא שירתו של אלכסנדר פן ( שם : 54 , 64 ) . להלן אבחן את ההנחה שהמשוררים המרכזיים של שנות העשרים — 2 ואחרים — אימצו את רעיון שלילת הגלות ואף גייסושלונסקי, גרינברג, למדן את שירתם לייצוגן של העמדות שהתחייבו ממנה . אראה שבצד השקפתם הציונית, שאינה מוטלת בספק, ביקשו משוררים אלו להעמיק ולהגמיש את האידאולוגיה הציונית המוצהרת . לכן הם צמצמו את שלילת הגלות לרובד הפרגמטי ( כלומר ביטאו את ההשקפה שיהודים אינם יכולים להישאר באירופה, אלא חייבים לעלות לארץ ישראל ) , וחייבו את הגלות ברובד הערכי, הסימבולי . גרסה זו של השיח הציוני נוצרה באמצעות הבלטת כמה רכיבים פחות מקובלים : 1 . המשוררים הנדונים דחו את מערך הדימויים השליליים של היהודי הגלותי . הם ראו את עצמם כמי שממשיכים את התרבות היהודית המסורתית של הוריהם באירופה ; לא כ " עברים חדשים", שנוצרו עקב 3 ניתוק הרצף ההיסטורי והרגשי עם העבר . 2 . הם המחישו את זיקתם הנפשית למולדת האירופית שהיגרו ממנה — לנופיה, לאקלימה, להווי החיים בה — על ידי הבהרת הרקע האוטוביוגר...  אל הספר