"בארץ ישראל גלות ואין מוצא מן הגלות" : על "שכול וכישלון" לברנר ׀ 109 מקור דימוי הפרוזדור והטרקלין הוא באתוס דתי המעתיק את החיים האמִתיים למרחב המדומיין של העולם הבא ( למשל ב"פרקי אבות" ) . חיי העולם הזה אינם אלא פרוזדור, לא מקום של קבע ולא מקום שבו מתממשת במלואה קִרבת אלוהים . האתוס הדתי של חז"ל — ויתור על המיָדי והקרוב למען השגת היעד הרחוק האולטימטיבי — מוסיף להתקיים בתודעתו של חפץ, אבל התפקרותו מחייבת אותו להגדירו מחדש . כיוון שאין עוד בעיניו משמעות ל"עולם הבא", מתורגם הטרקלין לטובות העולם הזה, וה"תכלית" בעיני גיבור הרומן היא מימוש התשוקה הארוטית . עם זאת, מתברר כי חייו — גם במושבה או בקבוצה וגם בירושלים — אינם מקרבים אותו למימוש אותה תכלית שהיתה ממלאת אותו "אושר שכולו טוב" ( שם : 1452 ) . הכישלון בתחום הארוטי הוא אפוא מחלה פרטית שברנר בוחן בהקשרים עלילתיים שונים כדי להימנע מכל ייצוג נסיבתי שלה . מחלה זו אינה מיוחסת כאמור לחיים בארץ ישראל . מדובר במחלה שאי- אפשר להחלים ממנה גם כשהגיבור משנה את מקומו ועובר מהחברה החלוצית של יפו ליישוב הישן בירושלים, החי על נדבות וכספי חלוקה . היא נובע...
אל הספר