100 ׀ פרק שלישי ( "דה-טריטוריאליזציה", במונח של דלז וגואטרי [ 2005 ] ) ונעשית מושג פרטי שמיוחס לטריטוריה ביוגרפית שונה בתכלית ( "רה-טריטוריאליזציה" ) . שימוש מינורי-חתרני שונה במונח גלות מופיע בסיפור המוקדם "פסח שני", שביאליק לא סיימו והחליט לגנוז אותו . סיפור זה מעיד על זיקתו העמוקה של 12 ביאליק לעולם המסורת היהודית בכלל ולעולם החסידי בפרט : ר' שלמה, שאין לו מנוחה בעולם הזה כל ימי חייו, ר' שלמה, ששני עולים כבדים מעיקים על צוארו כל הימים, עול יהדות ועול גלות, — גם אז היתה גלות, הגלות תמיד גלות — יושב עתה בשלוה וקומט מצחו על "דף גמרא", מעיין ב"חובות הלבבות" או קורא "תהלים" . יום תמים הוא מרגיש קרבת השמים ונהנה מזיו השכינה ומה לו עוד ? האם לא תשווה שעה אחת של קורת-רוח כזאת בכל הבלי הזמן ? ( ביאליק 2008 : 289 ) . הגלות מוזכרת כאן במשמעות של חיי חולין, והיהדות במשמעות של חיי קדושה . העול הכפול שנושא אדם הוא התנועה בין שני הקטבים, שאינה פוסקת ואינה מגיעה לידי השלמה או הכרעה . הגלות מנותקת בהקשר זה מתנאים היסטוריים או גאוגרפיים, ומייצגת את מצבה של הרוח בחומר, מצבה של הקדושה בחיי החולין . הדי...
אל הספר