האירוניה הלא-שוללת והגלות : קריאה ב"החצוצרה נתביישה" של ביאליק ׀ 93 אחרות, הוא מבקש לאשר את תוקפה החלקי, האפשרי של ההשגחה, בייחוד במקומות שבהם היא בעליל אינה נוכחת . הקריאה האירונית החד-משמעית מניחה שבמקום שבו מסתמן הבדל בין דמיון לפיכחון, על הקורא להעדיף את העמדה המפוכחת, קל וחומר כשבעל הדמיונות הוא ילד . ואולם אחד מחידושיו של ביאליק בשירה העברית, ובמידה דומה גם בסיפורת, היתה התפיסה שהילדות ניחנת בדרגת הכרה נעלה . אריאל הירשפלד נדרש לעניין זה בהקשר של שירת ביאליק : היסוד המכריע בהגדרתו של הסובייקט החדש הוא ילדותו . תור הילדות של האדם הזה איננו עוד עידן של "חומר" שיש לתת לו "צורה", או של פרא שיש לאלפו בינה ולהתאימו בכוח לעולם הבגרות המגדיר באורח בלעדי את המושג "אדם", אלא יש לחנכו בזהירות כדי להמשיך ולהפעיל את עושרו הראשון, ולפתח באורח מורכב ודיאלקטי את היסוד האינדיבידואלי שלו . [ . . . ] הפילוסופיה, והתרבות הרומנטית בכללה, ראו בתור הילדות את תור הזהב הפרטי המגלם בכל אדם את תור הזהב האנושי ; זהו העידן ה"אלוהי" בחיי האדם, לא משום שהילדים הם בבחינת מלאכים שלא ידעו חטא, אלא משום שקליטתם את...
אל הספר