האירוניה הלא-שוללת והגלות : קריאה ב"החצוצרה נתביישה" של ביאליק ׀ 85 האיכרים מכבדים את האב ומבקשים ממנו לפסוק במריבותיהם ; הם מחליפים עמו משלוחי מנות בפורים ; אחד האיכרים שולח את בנו ללמוד בחדר קרוא וכתוב, משום שבכפר אין בית ספר, והילד לומד לכתוב רוסית באותיות עבריות ; בליל ראש השנה האזרחית באים נערי הכפר לזמר ליד בית המשפחה היהודית ; שמואל, אחיו הבכור של החייל המספר, מנגן להם בערבי הקיץ בכינור, והם יוצאים במחולות ; האומנת הרוסייה מגדלת את ילדי המשפחה ודואגת שישמרו מצוות . כלומר, במשך שנים היו בין המשפחה היהודית לשכניה הכפריים יחסי קרבה, אף שבתקופה ההיסטורית שבה מתרחש הסיפור סבלו יהודים בני כל 1 המעמדות מגירושים, הגליות ומעצרים . הפתיחה אינה ממקמת את הסיפור במסגרת לאומית אנטגוניסטית של שנאת יהודים ורדיפתם . ההלשנה על האב בתום חמש שנות "שלוה ונחת" ( שם : 134 ) אינה מעידה רק על אנטישמיות, אלא מיוחסת גם למעשהו החריג של האב — הוא מסגיר לידי הרשויות גנב אחד, שהיכה מכות רצח את עוזרו של האב ( שם : 141 ) . כלומר הסיפור רומז שהסיבה לגירוש איננה אנטישמיות דווקא, אלא הפרת החוק הראשונית של האב ולאח...
אל הספר