תבנית נוף מולדתו : טשרניחובסקי וחיוב הגלות ׀ 61 עִמה בלבד ) . נקודת המוצא הזאת אינה מביאה בחשבון שרק בחלק קטן מאוד משירתו ביטא טשרניחובסקי עמדות ציוניות מפורשות — ובעיקר בשירים שכתב בצעירותו, שאינם משיאי יצירתו, אלא שייכים לשוליה הדידקטיים דווקא . אני סבור, על כל פנים, ששירתו מספקת לנו הזדמנות ראויה לבחון מחדש את הזיקה בין הציונות לשלילת הגלות, ובעיקר את השאלה אם זיקה זו אכן מובנת מאליה כפי שמקובל להציגה במחקר . לעיל ראינו ששירתו של טשרניחובסקי מציעה עמדה חלופית — ציונות מחייבת גלות . החלופה הזאת, חשוב לומר, נמצאת בשירתו של משורר מרכזי, אחד משני היוצרים העיקריים של קנון השירה העברית בראשית המאה עשרים, ולא בפינה נידחת על מפת השירה . נמצא שהקורפוס השירי שהיה דומיננטי לפחות שני עשורים ( עד הופעת המשוררים הארץ ישראלים של שנות העשרים ) מכיל בתוכו הכלאה שחרגה מאופק החשיבה הציוני הפובליציסטי, וממילא גם מאופק הקריאה של פרשני השירה . לא חסרות כמובן קריאות מעניינות ועמוקות של שירי טשרניחובסקי ; אחדות מהן הזכרתי במהלך הדיון ואף הסתמכתי על ממצאיהן . ואולם רק אם נכיר בנוכחותה של תפיסת עולם שמחייבת ...
אל הספר