תבנית נוף מולדתו : טשרניחובסקי וחיוב הגלות ׀ 43 גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת בַּעֲרֵמַת הַדָּשֶׁן . וּכְאוּדִים מֻצָּלִים זְעֵיר שָׁם תֶּעְשַנָּה נְפָשׁוֹת אֲמֻלוֹת וּנְשָׁמוֹת עֲלוּבוֹת, הַחַיּוֹת בְּלִי יוֹמָן וּבְלִי עֵת תִּזְקַנָּה כֶּחָצִיר הָעוֹלֶה בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת . ( ביאליק 2004 : 115 ) הצירוף "בתפוצות הגולה" חוזר כלשונו גם אצל טשרניחובסקי, אבל הגחלת של ביאליק הופכת אצל טשרניחובסקי לניצוצות, הערים הנכחדות הופכות לנוף כפרי בחום השמש, החציר העולה בארץ תלאובות הופך לשיבולת, והאל המותיר לפליטה אודים עלובים הופך לאל שנוגע בזרעי הגבורה באצבע הברכה ומעיר בהם קסמים נעלמים . את התמונה המתארת את הכחדת החיים היהודיים מחליפה תמונה שמדמה את גבורת העבר לזרע שעתיד לשוב ולהצמיח חיים . כל הרמיזות האלה מבטאות אל נכון את אי-האמון שרחש טשרניחובסקי לייצוגו המשברי של העולם היהודי במזרח אירופה . התייחסותו לשירו של ביאליק מערערת בעקיפין על הצורך לכונן יהודי חדש, שאמור להשיל מעליו את מאפייניה השליליים של הגלות . טשרניחובסקי מעמיד דגם של יהודי עממי, אדם פשוט אך ראוי להערצה . וכיוון שאין הוא רואה בו דמות של י...
אל הספר