36 ׀ פרק ראשון שנית, הוא בחן את תוקפה של המטפורה הלאומית היוצרת זיקה בין יהודי הגולה ובין דגמי המופת של העבר היהודי . אמירה פרשנית דומה מופיעה גם בפתיחת הפואמה "אלי", שנזכרה לעיל : אָחָא, אֱמֹר מָה שֶׁתֹּאמַר — לֹא עוֹד פַּסָּה גְּבוּרָה מִיַּעֲקֹב, שְׁרִירִים וְדָם מִיִּשְׂרָאֵל, חָזֶה רְחַָב-גֶּרֶם וָשֶׁכֶם . . . יֶשְׁנָם בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה עַל שְׂפוֹת הַדְּנֶסְטְר הַבְּרוּכוֹת [ . . . ] אוֹתָם נִיצוֹצוֹת מִקֶּדֶם וּפְלֵטַת הַגְּבוּרָה שָׁכַחְנוּ — שָׁמָּה יַעֲלוּ יָצִיצוּ לְפִתְאֹם כְּאוֹתוֹ סָפִיחַ, [ . . . ] אוֹתָהּ שִׁבּוֹלֶת גַּלְמוּדָה, שֶׁנָּטְעָה יַד-אֵל רַבַּת-בְּרָכָה . ( שם : 397 ) 7 ( חיזוריו של הנעראף שלחיי הכפר יש בפואמה זו גם היבט קומי-גרוטסקי גיבור הפואמה מדומים למצהלות ולשעטות סוסים ) , בזכות האידאליזציה מיוחסת להם גם גבורה . האמצעי : שימוש לא-אירוני בקונוטציות יהודיות . הללו מתנסחות בסיום הפואמה בקרשנדו הגותי ברור : כָּכָה יָנוּמוּ עוֹד כֹּחוֹת וּשְׁאֵרִית הַגְּבוּרָה מִקֶּדֶם וְרוּחַ אֲדֹנָי אֲשֶׁר בָּם, הַנְּקוּדָּה הַיְּהוּדִית נִרְדָּמָה, [ . . . ] דּוֹמֶה ל...
אל הספר