פרלודים 461׀ של המעשה האמנותי, וכה מעט מנסים לגעת בו ; הללו תמיד׀ ראויים להערכה כנה . אך זה גם מקור חולשתה של האמונה, כל אמונה, שמניעה הראשון מוחלט ובלתי מעורער . מי שאינו מאמין ב"שדות הכוח" — ה"מחקר" לעולם לא יוכל להוכיח באופן ודאי את קיומם, אלא רק יפתה מאמינים אל כנסייתו — לא יסכים עם דובב, למרות שורה ארוכה של ניתוחים, נפלאים בפני עצמם, של יצירות מן המאה החמש-עשרה עד המאה השבע-עשרה ( ולפעמים גם השמונה-עשרה והתשע-עשרה ) . מי שהיה, מן הסתם, קורא בהנאה את ספרה של דובב, אך מסרב בתכלית הסירוב לקבלו, הוא צ'סלב מילוש, שכתב בשירו "מה למדתי מז'אן הֶרש ? " את הדברים הבאים ( בתרגום דוד וינפלד ) : "שהתבונה היא מתת אלוה גדולה ויש להאמין בכוחה להכיר את העולם . / שטעו אלה שערערו את האמון בתבונה כשמנו למה היא כפופה : / למלחמת המעמדות, לליבידו, לרצון לעוצמה . / ששומה עלינו להיות מודעים להיותנו כלואים במעגל ניסיוננו שלנו, אבל / זאת שלא על מנת לצמצם את המציאות לכדי חלומות וחזיונות שווא של רוחנו [ . . . ] שבסולם הדרגות של מעשי האדם עולה האמנות על הפילוסופיה, אבל פילוסופיה / רעה 2 יכולה לקלקל את האמנות ....
אל הספר