כוכב השחר בלב הענן 141׀ שלו "למן שחר החיים" . בשלב ראשון "קסמיה המדיחים של׀ המוסיקה", הטבילה בנהר שיכרונה, כל אלה נעשו מבישים בעיניו — לא מפני שחל שינוי במוסיקה עצמה, אלא משום 2 העולם השתנה, ומשהו בקיומהש"חל מפנה / במהלך הדברים" . האוטונומי של המוסיקה, שאינה מסתפקת בעצמאותה אלא מכשפת ומפתה את מאזיניה להיבלע בה, נראה להרברט, המודע ל"אימי המאה שעברה", כביטוי מטריד של א-מוסריוּת . בשלב שני אוסף מר קוגיטו "נימוקים כנגד המוסיקה" ומנסה "להחריש את ההרמוניה / ברטוריקה זועמת" ; כאן מצטיירת המוסיקה, שכבר אינה "חפה מאשמה", כאמנות ששוויון הנפש המוסרי שלה ליווה מעשי עוולה לא מעטים לאורך ההיסטוריה, כדבר מה הצופן בחובו פוטנציאל מהפכני אך הוא גם "גורם של סדר / התרגול הנסתר / האריתמטי / של הנפש" . המוסיקה היא נציגת הנצח בחיקה של הנפש, ה"מניחה על תהום הזמן / קישוטים חולפים" . בשלב השלישי והאחרון נמוגות התהיות על אודות מהותה של המוסיקה ונותרת "רק עריצות שלטונה של אמנות זו", המסוגלת לחולל סערות רגשיות בקלות מבהילה ובאופן שרירותי לחלוטין . "סיבת הפירוד האמִתית" בין הרברט למוסיקה, לפי עדותו, "היא חוסר התאמה...
אל הספר