תכריך של אֲזָלֵאוֹת

פרלודים 421׀ אֶל הַמַּפּוֹת שֶׁשִּׂרְטְטוּ בַּעֲבוּרִי׀ וּכְדֵי שֶׁלֹּא אוּכַל לְהִתְעָרֵב וּלְהַתְווֹת אֶת מַסְלוּלַי בְּמוֹ-יָדַי הַחוּט הַזֶּה קוֹשֵׁר אוֹתָן בְּתַכְרִיךְ שֶׁל אֲזָלֵאוֹת — רַךְ עֲדִין-נִיחוֹחַ, לֹא מַכְאִיב . קל לראות כי צליל המילה "אזלאות" — כמו שמעיד בשיר זה הדובר עצמו — הוא שאחראי להופעה ה"חוזרת על עצמה" של אותה "הזיה" מתוארת : אותו מקום חשוך המוליך, דרך מסדרונותיו המעוקלים, אל אור מסמא . זו עדות מובהקת שהצליל קשור בשיר זה קשר הדוק למבנה התוכן, ולפיכך ההתחקות על סימני "צליליותו" של השיר תועיל בהבהרת עניין עקרוני . המילה "אזלאות" מופיעה בשיר פעמיים בלבד . לאחר הופעת המילה הראשונה ( "אני לא בטוח אם ראיתי בעיני / צמחים כאלה, אזלאות . זה הצליל / צליל המילה, שמעלה בי הזיה" ) מעומתים צלילי המילה הזאת עם משפחת צלילי האותיות ח / כ החולשת על השיר כולו : "צמחים" ( שורה 2 ) , "חוזרת" ( שורה 4 ) , "חשוך" ( שורה 5 ) , "הולכים" ( שורה 6 ) , "בחשכה", "להפך" ( שורה 9 ) , "חזק" ( שורה 10 ) , "אוחזת", "חוט", "זיכרונות" ( שורה 11 ) , "מתהפך", "לחוט" ( שורה 12 ) , "מוליך", "חיי" ( ש...  אל הספר
מוסד ביאליק