פרלודים 211׀ בַּמשחק / ואחד מחפש" — יש במשחק הזה ילדים רבים וזרועות׀ רבות, אבל גם אחד "מחפש" ; מוח נסתר העסוק בעיבוד הנתונים, ולגביו אותה פעולה דינמית, שפירושה התערוּת מתמדת בעולם, היא פעולה זרה . "מוח" זה מנוכר לדינמיקה של הזרועות, אף על פי שהוא יוזם אותה . האם מטרת השירה האינטנציונלית היא רק לחקור, למפות אובייקט מכל צדדיו והיבטיו — אינטלקטואליים, רגשיים, חושיים — או שמא זהו אמצעי למימוש תכלית אחרת ? האם החקירה הזאת מוליכה לדיבור, ואולי היא בעצמה סוג של דיבור ? לדעתי, שירת בז'רנו היא אכן שירה דיאלוגית . אבל כיצד היא מדברת — האם לכל זרוע יש פה, והדיבור הוא פוליפוני ? האם כל הפיות נהפכים בשלב מסוים לפה אחד ? האם פה אחד יכול להכיל את יסוד הריבוי, את אינסוף הנתונים שעובדו ? רשימתה של בז'רנו על "ספר האפשרויות" של דוד אבידן מגדירה את האחרון כאדם המשחק, וגם מראה שמשחק הלשון אצלו הוא ביטוי של דו-קרב עם המוות ; דו-קרב נצחי של להטוטן, של "מישהו", שלא מפסיק להבריק ולהדהים ולנפנף בדגל כישרונו מול "משהו" שמתבונן בו בשוויון נפש גמור . אצל בז'רנו אין בשירים דו-קרב כי אם דו-שיח, ולא עם המוות אלא עם ה...
אל הספר