מחתרת הפפיון השחור 36׀ שילוש זה, המעיד על הפוטנציאל המסחרי הטמון בשירי׀ דאולנד, אף מעורר תהייה מסוג שונה לחלוטין : שמא משהו ב"רוח הזמן" עצמה הוא שקירב בין שירי דאולנד לסטינג ? כלומר, כלום "עכשוויותו" של דאולנד חורגת מן הביצוע המסוים, ומעידה על זיקה כלשהי בין זמנו לזמננו ? המלנכוליה של דאולנד, אותה עַצֶּבֶת שמתיקותה נושקת לקיטש ובה בעת איננה קיטש גמור — זה, כנראה, החוט הטבעי המקשר בין הזמנים, ואפשר, כמובן, למצוא משהו מ"עצבת" זו גם בשירי הביטלס או אביתר בנאי ( אם נדבוק בשילושו הלא מובן מאליו של לביא ) . אלא שה"מבוך" שהעניק לתקליטור זה את שמו מורכב ומסתורי יותר ( מבוך שאינו אלא תבנית שהועתקה מרצפת הקתדרלה של שארטר, וגולפה במרכז תיבת התהודה של הלאוטה שיוצרה בשביל סטינג ) . תבנית מבוכית-אלגורית זו, שצליינים רבים הילכו בנתיביה עד מרכז הקתדרלה המיוחל, טרדה את רוחו של סטינג במשך שנים ארוכות ואף היתה למין אובססיה שלו ( הוא מספר כי גן ביתו שבאנגליה עוצב גם הוא בצורתו של מבוך זה ) . לו חי סטינג בימיו של דאולנד, קל היה לפרש את האובססיה הזאת כעיסוק "מדעי" בתורת הנסתר, ובעצם אותו שילוש שהזכיר לביא, ...
אל הספר