פרלודים 06׀ כמו חוקרי ספרות רבים הסבורים שהגיעה שעתם לעסוק׀ במוסיקה ( עיינו ערך רשימה זו ) , נטפל בארת בשלב מסוים של חייו ל"קול", לחומרים שמהם הוא עשוי ו"לכל מה שיש בו מעבר למשמעות" . בריאיון שכותרתו "הפנטומים של האופרה", שראה אור בעברית בספר "גרעין הקול", הוא מצהיר כי קולה של מריה קאלאס, למשל, "הוא גלילי, בעל תהודה מעט מזויפת ( ייתכן 1 בארתשקול שר נכון אך גרעינו מזויף ) ואיני אוהב אותו" . אוהב, לעומת זאת, את "גרעין הקול" של הזמר שארל פנזרה : "לכישרון של פנזרה היה בעינַי ערך של מופת החורג בהרבה מהתענגות אסתטית גרידא . הוא הכניס אותי, אם אפשר לומר, 2 בארת אףלנבכי הגשמיות של שפתי שלי, השפה הצרפתית" . מצהיר על אהבתו לאופרה, וסבור, למשל, שמופע הבלט של מרס קנינגהם וג'ון קייג' "עדין ומעודן" . תפישתו של בארת את המוסיקה של קייג' כ"מעודנת" מעניינת במיוחד, משום שיצירתו של האחרון עומדת בסימן המינוח הבארתיאני "דרגת אפס של הכתיבה" . קייג', שמפעם לפעם הודה שאין לו "אוזן מוסיקלית" ושאיננו מסוגל לזכור מלודיות על פה, שאף ליצור מתוך האי שיטתי, הריק הפנימי שנתפש בעיניו כ"שלם", וביקש להתמסר ליד המקרה, בלא...
אל הספר