מחתרת הפפיון השחור 34׀ הג'ז", העניקו לכליהם "חום" ו"רגש" שטרם נודעו, כמעט כולם׀ יצרו סגנונות נגינה "חדשים לגמרי", כמעט כולם "הרגישו" מה שלפניהם אי אפשר היה להרגיש . טרקל מרבה לדבר על ה"חיפוש", ה"חופשיות" וה"חידוש" של הג'ז, אבל לא טורח להסביר כיצד באו לידי ביטוי שלל החיפושים והחידושים, לא כל שכן אינו מספק להם הסברים רציניים — הן מבחינה מוסיקלית הן מבחינה חברתית-תרבותית . במקום זה חוזר טרקל שוב ושוב לַחֶלְקָה הבטוחה של הדיבור על הג'ז, כלומר למיסטיפיקציה שלו — לטענות ולתובנות הסובבות סביב "מעמקי החיפוש" הפרימורדיאליים, "צלילי החיים" האותנטיים, ועוד כהנה וכהנה צירופים היוצרים את ערפל הקדמוניוּת והמסתורין של העבד המשוחרר ( כלומר ה"חופש" בהתגלמותו ) , הבור היוצר ( כלומר ה"גאון" בהתגלמותו ) וכדומה . ייתכן שספר סטראוטיפי פחות ( סטראוטיפיוּת המגלה את פניה, למשל, כל אימת שמוזכרים יחסי גומלין כלשהם בין יוצר ג'ז או יצירת ג'ז ובין רוח "המוסיקה הקלסית" ) היה מספק תשובות שטחיות פחות לסוגיות אלו, אבל גם ספרים רציניים יותר על תופעת הג'ז לעתים חומקים מן הדיון בשתי סוגיות עקרוניות . הראשונה, האומנם ייצג ...
אל הספר