ימי "שטריקר" האחרונים

פרלודים 43׀ בו פרקים נבחרים מחייו כתלמיד או כמורה, אלא לכל מי ששמע׀ ולו קונצרט אחד בבניין המסוים הזה . גם למקומות הבזויים, הנחשלים והנידחים ביותר בעולם יש איזו אגדה המאפשרת את החיים בהם ; אגדה שהיא הסוד הגלוי של המקום . האגדה של "שטריקר" מקולפת ממנו לאט, במתינות, ומְשווה לבניין את חזותם של הקשישים הנוהגים לשבת על הספסלים המקיפים אותו . אותן דמויות שקטות החולפות ברחוב שטריקר וברחוב ברנדיס, רחובות המוגנים משאונה של העיר, הן תפאורה הולמת לרגעים משונים אלו, המוחקים בהדרגה את ההיסטוריה הקרובה של המקום, היסטוריה שאך לפני ימים ספורים היתה הווה שוקק, ומשאירים אותה תלויה בין הבטחת ההמשכיות ובין הריק . מי שבא כילד אל המוסד הזה, או אל מוסד דומה לו, מכיר היטב את התחושה ( המצטיירת בתחילה כטבעית כל כך ) של ודאוּת מוצקה, של תואם מושלם בין מטרת כינונו של המקום ובין עצם קיומו . הקונסרבטוריון, המבנה עצמו, היה מוסיקה . וכמו הנגנים המיתולוגיים של ראשית המאה העשרים, שראשית הקריירה שלהם נוגעת באַיִן, כלומר באותו עידן פלאי שבו לא הוקלטה הנגינה, כן נגעו שולי המקום הזה בעבר הלא נודע, הוודאי . מי שבא לכאן ידע ש...  אל הספר
מוסד ביאליק