פרק שני

כרך א - מסכת שבת 160 צית הראשונה של המאה הראשונה לספירה, מזכירבמחרומי שפעלפילוסוףה,סנק ת, משום שהאלים אינם זקוקים לאור . במפורש את התנגדותו להדלקת נרות בליל שב על כן, לדעתו, הנרות ק נרות . יתרמדבריו נשמעת התנגדות למנהג ) מצווה ( היהודי להדלי ן הצופה האלילייהבכך 426 כמעין תשורה לאל . מוצגים לא כצורך לסועדים או לחוגגים, אלא זקוק לאור, נואיהסתם היהודים היו שותפים לדעתו של סנקה שהאלאת הנוהג היהודי . מן כחלק מאווירת החג והשמחה . נראה אפוא, שמנהג הדלקת הנרותוהסבירו את הדלקת הנר את צייןפוס מה ידוע ומפורסם, ומשך את תשומת לבם של השכנים הפגאנים . יוסהי 427 הסמלים היהודיים הבולטים, אשר גם הנכרים מכירים אותם . כאחדהדלקת הנרות ברי נחום המדי ) להלן ( , שפעל בירושלים בשלהי ר במקורותינו הם דהעדות הקדומה ביות מעידים כי כבר בזמנו היה מקובל להדליק בערב שבת,ימי הבית ובראשית דור יבנה . דבריו מי המשנה הדלקת הנר היא כבר מצווה לעצמה,שביהידורו . על כן ברור,וכי הקפידו על שאלה חגיגית, אותה נושא בעלבהכרזה, אואשר את דיניה מברר הפרק השני . מ"ז מסיימת בת ופותח את יום המועדהבית . גם כאן נזכר הנר כאירוע חגיגי המסיים א...  אל הספר
הוצאת משנת ארץ ישראל