מ ש נ ה א מסכת נזיר 69 3 כלומר, גם משפט תמוה הכולל החלטה על נזירות דבריו לבטלה" ( ט ע"א ) . מחייב כשלעצמו . התוספתא, לעומת זאת, מבינה את האיסור של בית שמאי מתחום כינויי הכינויים : “בית שמיי אומרים : כינויי כנויין אסורין . כיצד ? אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה, בית שמיי אמרים נזיר" ( פ"ב ה"א ) , וכך גם 4 טיעון זה “רבי שמעון בן לקיש אמר : משום כינויי כינויין" ( ירושלמי נא ע"ד ) . מניח שיש בביטוי משום כינוי מוכר ומקובל . לתלמודים נוסח מקביל ושונה במקצת למשנתנו : “בית שמי אומרים : נדור ונזור, ובית הלל אומרים : אינו נדור ואינו נזור" ( ירושלמי נא ע"ד ) . הבבלי מוסר ברייתא 6 עם זאת, 5 אך לא מצינו גרסה זו בספרות התנאית . זו משמו של רבי נתן ( ט ע"ב ) , נוסח זה מבחין בין לשון נדר המחייבת נזיר לבין לשון נדר שאינה מחייבת נזיר . רבי יהודה במשנתנו נוקט, אפוא, לשון ביניים : “נדור אך לא נזור" . פירשנו את המחלוקת כנסובה סביב כוחו של הצירוף “הריני נזיר" ; בית שמאי מדגישים את קבלת הצירוף כפשוטו, ובית הלל מדגישים את ההסתייגות שבהמשכו . במבוא למסכת קידושין נרחיב בהבדל עקרוני זה שבין הבתים . הבבלי קו...
אל הספר